Describe your image
Describe your image
אני מזמינה אתכם לצאת למסע, שבו תהפכו זיכרונות, חוויות, תחושות, ומילים, לסיפור החיים שלכם.
ההשפעה הדרמטית של רגעי חירום על חיינו, אין זמן תפוגה. חמישים וארבע שנים אני אחות, ועדיין, צפירות סירנה של אמבולנס גורמות לי להתרגשות ודאגה.
באחד הימים של החודשים האחרונים, כשסיימתי את עבודתי בקפלן, פתאום, בקצה הכביש המוביל לכניסה לבית החולים, הגיעו לאוזני צפירותיו של אמבולנס שהתקרב. שוטרים חסמו את הדרך, לא נתנו לעבור. עצמתי את עיניי, נתתי לתמונות לרוץ ולהתחבר בדרך שתבחרנה -
הנה אני, חובשת צבאית במיון של 542.
כבר משער הבסיס נשמעות הסירנות. תאונת דרכים קשה. מגיע אלינו בחור מבית אלפא, צנחן שנפגע פגיעה רב מערכתית באזור הצוואר, והוא בסכנת חיים. הרופאים עושים לו פעולות מצילות חיים, מכניסים לו טוּבּוּס ואומרים לי "שלומית את מלווה אותו לתל השומר". אמבולנס צבאי. לאורך כל הנסיעה מבצעים בו החייאה. ליד קפלן נדמה לנו שאנחנו מאבדים אותו ושלא יחזיק מעמד עד תל השומר. אני מציעה שנעצור שם, אבל הרופא שאיתי מתעקש שנמשיך. שם מצליחים להציל את חייו. המשכתי לבקר אותו בשיקום. נקשרתי אליו.
ידעתי שחזר לבית אלפא, ושקוראים לו חנוך.
לפני זמן מה נתקלתי במודעת אבל שבישרה כי נפטר. שנים רבות לאחר פציעתו. שמעתי כי מימש חלומות וחי חיים מלאים עד לכתו.
אי אפשר לשכוח אדם שעברת איתו רגעים של מוות. שברירי שניות של זעזוע חרצו בי עֲמָקִים, ואת כל האנשים שהיו שם, רציתי לראות עוד פעם אחת בחיים. כך גם אותו.
בכל פעם שאינני סוגרת מעגל, קמות עליי רוחות הזיכרון ונעות סביבי בחוסר שקט.
סיפורים שזכיתי לכתוב
מלכה קרן - מנחת מסע
להיכנס לחייו של אדם אחר...אחרי שלוש שנים סיימתי לכתוב סיפור חייה של אישה יקרה. במהלכן מצאתי קרובי משפחה, גיליתי פרטים חדשים, ביקרתי אנשים הקשורים אליה, נשאבתי אל תוך עולמה. עיקר הקושי היה- כיצד לשמור על משמעות הסיפור לעומת הכרונולוגיה, ובשאלה – מה חשוב לספר, ומתי כדאי להניח. זוהי מנחת המסע שלי.
פנינה פרוכטר - היו הדברים מעולם
בילדותי, השואה הייתה סיפור של פעם בשנה עם טקס זיכרון קיבוצי, שעם הזמן קיבל ממד של מציאות מפחידה. סיפורה האישי של אימי ז"ל, העלה בי פתאום תובנות בנוגע למי שהייתה, בעקבות המלחמה. החלטתי ללוות סיפור אחד כזה, אותנטי, במתנה. תודה לך פנינה יקרה שלי, שהסכמת לקבל אותי באותו היום...
אדוה נאמן - והשמים טובים
זהו ספר זיכרון לאימי במלאת חמש שנים למותה. בספר מופיעים שירים שכתבתי במהלך שנותיה בבית האבות, ומתייחסים לתקופת מאתגרת זו. כמו כן משולבות תמונות, ומונצחים רגעים המספרים את סיפור חייה. בכתיבה לזכרו של אדם אהוב שהלך לעולמו, אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות במחיצתו, תוך שאנחנו משוחחים גם עם עצמנו. חוויה ייחודית.
אדוה נאמן - בריכה של דמעות
"מָמַָשׁ לְמָטָה, רֶגָע לִפְנֵי שֶׁקָפַץ אֶל הַאֲדָמָה,הִבִּיט בָּהֶם וְאָמַר 'תוֹדָה שֶׁנָתַתֶם לִי שֵׁם. עַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדֵעַ מִי אֲנִי. מֵהַיוֹם תִּהְיוּ חֲבֵרִים שֶׁלִי׳.״ חבורת ילדים מאמצת סנאי שמרגיש ׳שקוף׳ מי מאיתנו לא מזדהה עם רגשות כאלה? כתיבת ספר בעקבות מקרה, מצב, או בעיה, יכול לשמש מקור לנחמה וריפוי. רעיון נהדר למתנה.
סופי מנשה- זו אני, סופי
לא יכולתי לכתוב את מסע חייך כרצף כרונולוגי, כי מה שהוביל אותי אל עולמך היו הסיפורים ולא התאריכים, הרגעים הקטנים. היה משהו דרמטי בדרך שסיפרת לי אותם, עד כדי כך שבְּמָקום ובזמן אחרים, יכולתי לדמיין אותך על הבמה, בהצגת יחיד מופלאה שבה את השחקנית של חייך,והקהל מתאהב בך, ממש כמו שקרה לי.